"Happy & joy joy, welcome to my world"

וזה אומר שאני שמחה. מאיזושהי סיבה לא ידועה XDD
כבר איזה שלושה או ארבעה ימים שאני ככה...D:
יום חמישי מריה באה אליי וסתם דיברנו תוך כדי שהכלב שלי קופץ עליה ומבקש במבה~
יום שישי (כלומר היום) באנו בשעה ראשונה והלכנו בשעה שנייה בגלל מרוץ אופניים. ידעתי שהייתי צריכה להתעקש יותר לא לקום בבוקר >__>
היה קטע מצחיק כש20 ילדים באים לשומר ומבקשים ממנו לצאת עם אישור אחד שכתובים בו שלושה שמות על שורות וכל שאר מפוזרים סביב XD ובלי חתימה XDD כי ככה המורה שלנו XD
מעניין מה חשבה המורה למתמטיקה שאמרה לנו במיוחד להביא אלגברה ליום שישי וראתה כיתה ריקה X:
ועכשיו שיחקתי במייפל שעתיים, ופגשתי שני אנשים שטענו שאני גבר O: כאילו אני לא רגילה לזה.
ואחד מהם התחיל לשאול שאלות XD אז הוכחתי לו בעזרת יוטיוב D< עדיף לא לפרט, חוץ מציטוט מדף היוטיוב שלי:
"The two mens from MapleStory that were on the ship with me - I TOLD YOU I'M A GIRL AND NOT A 40 YRS OLD MAN THAT LIVES WITH HIS MOTHER (like fangblade XD)" וכמו שאמרתי כבר, לפי התיאוריה שלי זה מה שהוא XP

יש לי הרגשה שההרגשה הטובה הזאת תסתיים מחר.

בכיתה שלנו אנשים רבו אחד עם השני, ונוצר מצב של 2 קבוצות גדולות של אנשים ועוד כמה אנשים בצד.
אני היחידה שאין לה בעיה עם אף אחד מהילדים בקבוצות, וחלק מהם ממש חברים טובים שלי.
זה יוצא משהו כזה: 2 חברות טובות בקבוצה אחת עם כמה בנות ובנים מהכיתה. לבנים אין בעיה עם אף אחד, לאחת הבנות גם לא, לשניה עם מעט מאוד אנשים, לשלישית בכלל יש המון אנשים שלא מדברים איתה ואפילו שונאים אותה.
בקבוצה השניה רק בנות שמתוכן גם 2 חברות טובות שלי אבל פחות, עם עוד בנות שלאחת מהן כמעט ואין בעיות עם אף אחד חוץ מאיזה 2-3 בנות וגם לה קשה. היום דיברנו על זה.
זה ממש ממש קשה. ואני יודעת שבסוף הכל יפול עליי. יום אחד כולם יחליטו להשלים אחד אחד, יבררו דברים ואז הכל יתנפץ. אני מרגישה שאני ממש צריכה להכין תרשים כדי לסדר לעצמי את הדברים בראש, למרות שזה נשמע ממש מפגר. אני מקווה שהכל יסתדר...X__X

עוד פוסט. כמה לא צפוי.

well...לא הרבה השתנה מאז הפוסט האחרון...
אבל גיליתי משהו - אני בזמן האחרון מעדיפה הרבה יותר להתחבא מאחורי האוזניות.
אני ידועה בתור מישהי רגישה. רגישה עד כדי כך שכל מילה קטנה או מעשה קטן יכולים להכניס אותי לדיכאון. טוב, במקרים כאלה אני מעדיפה להתחבר למוזיקה ולא לשמוע את מה שהולך מסביבי.
וזה בדיוק מה שקורה בימים האחרונים.
הפעילות שהייתה לנו היום דווקא הייתה נחמדה, אבל זה לא כיף לשבת 4 שעות ולהכין מגדל מקשיות בזמן שאתה מורעב כי האוכל שיש לך לא טעים. אבל מצד שני, אני ידועה גם כאחת שלא אוכלת. רק קורנפלקס, תמיד קורנפלקס 3>
BTW, הייתי שמה תמונה של ה"מגדל המגניב והעמיד ברוח וברעידות האדמה!!!" הזה, אבל ברקע של התמונות היו אנשים ואין לי כוח לצנזר אותם.
אממממ...אני מרגישה שלאחרונה קורה משהו...משהו שאנשים לא מספרים לי. או מישהו אחד לא מספר לי...?
משהו פשוט מרגיש לא בסדר. ואני גם ככה לא מתערבת אז אין לי שמץ של מושג לגבי זה...אם יש "זה".

גיאוגרפיה זה מקצוע כזה מעצבן >___>
אני וחברה בשם דנה החלטנו להשתלט על הבצפר בעזרת גיאס...נו, הדבר הזה שנראה כמו ציפור בעין~
ומצאתי מחברת ציורים שלי מכיתה ז' XDD היא הייתה קורעת רק כי קשקשו לי על התמונה שהופיעה שם אלף פעם + דמויות שהייתי רוצה שיהיו לי במייפל..וואו, הייתי עוד יותר חסרת חיים אז.

פוסט אקראירנדומלי

וואו...טוב...שנים עברו, והמון דברים עברו עליי ם:
זה קצת קשה להסביר...

אוקיי, היום חברתי היקרה מריה התקשרה אליי, ופשוט לא היה לי שום מושג על מה לדבר איתה...אני מניחה שזה בגלל שהייתי רגילה שנים להיות ילדה בודדה ופתאום כשיש לי כמה חברות קשה לי להתרגל ואני עדיין מעדיפה לבלות לבד, אבל זה ממש לא נכון. להפך, אני ממש מקנאה בהן ורוצה שהן יהיו חברות קרובות שלי, שניפגש לעיתים קרובות ונדבר בפלאפון ולא שמריה תשאל אותי "מתי את מתחברת למסן?" כי היא היחידה שרוצה לדבר איתי ואני אגיד לה שאני לא יודעת.
זה קשה להסביר את ההרגשה שאתה נכנס למסן ורואה כמה החיים של אחרים יפים/כמה דברים יש להם לעשות. זאת פשוט הרגשה חרא. אני מרגישה ממש כאילו אני היחידה בעולם שאין לה מה לעשות אחרי הצהריים, ואז מתלוננת לאמא שלה שמשעמם לה, ואחרי זה היא גם צריכה להזכיר שיש לי שיעורים לעשות. וכמובן שבאותו רגע פשוט אין לי כוח לזה.
אני מנחשת שזאת הסיבה בעצם שאני בקושי מתחברת למסן, אני פשוט אוהבת להתנתק ולשחק במשחקים כגון בריחה מחדרים ב-escapefever...ולשמוע שירים של SNSD באותו זמן, כי זה פשוט מתאים XDDD
ואני גם מרגישה שאני לא עצמאית. זה עוד יותר קשה להסברה. אני פשוט מרגישה שהחיים שלי הם בזבוז אחד גדול.
הרי אני תמיד אהיה הילדה שמקבלת את הציון הכי נמוך לא משנה מה אני אעשה. אפילו במקצועות שאני טובה בהם כמו אנגלית ולשון, תמיד יהיה מישהו שיקבל יותר ממני ואני אף פעם לא אוכל להתגאות.
אני רואה את הפוסטים שלי אחר כך וחושבת "איזה טיפשה אני!" כי אני באמת כזאת.
פשוט נועדתי להיות זאת שלאף אחד לא אכפת ממנה. לפעמים אני פשוט מרגישה שאם אני אלך עם חברות שלי הביתה ברגל, ואני אפול לתוך ביוב אף אחד לא ישמע אותי.
אבל אם חס וחלילה מישהי אחרת מסויימת צריכה לעצור שניה כי היא פוגשת מישהו או כדי לקשור את השרוכים, אז כולם מחכים לה לא משנה כמה הם ממהרים. כי ככה זה חברים. לא החברים שלי, בכל מקרה.
אבל אני לא מאשימה אותם. זאת אשמתי, כי אף אחד לא רואה אותי. ואני תוהה אם באמת לחזור לאותו מקום. כי אמנם היה לי קשה לבד, אבל כל הבעיות האלו היו נעלמות תוך שניה. אז מה אם אני אהפוך ל-FangBlade בסופו של דבר >__> (FangBlade = השחקן במקום ה-1 ב-MapleStory שהגיע לשלב 200. כולם מעריצים אותו. יש לו מסכה והוא לא חושף את הפרצוף שלו, למרות שזאת רק דמות. אף אחד לא יודע מי הוא, אבל אני מנחשת שהוא איזה גבר בן 40 שעדיין גר עם אמא שלו כי אין לו עבודה).

איכשהו תמיד אני אמצא מישהו שטוב יותר ממני. נכון, אני מכירה את כל השטויות האלה של "אף אחד לא מושלם", אבל אם תסתכלו על מישהו שהוא טיפה יותר עשיר מכם, שהציונים שלו טיפה יותר גבוהים, שהוא נראה יותר טוב או שיש לו יותר חברים, אפילו אם זה חבר אחד, אתם תרגישו נורא. פשוט אל תעשו את זה.
אבל אני כבר תקועה בתוך זה. אין לי תקווה.
לא אכפת לי כבר שאני אקבל 11 בפיזיקה, לא אכפת לי שאני מסריחה, שאף אחד לא אוהב אותי.
אין לי איך לנצל את החיים שלי. לא משנה מה החברות שלי יחשבו. אני תמיד אהיה זאת שעומדת בצד, עם אוזניות באוזניים, ומקנאה.
כמו שנאמר איפשהו, מזל קשת זה מזל חרא.