אינטרנט מהיר 33333>

יש לי אינטרנט מהיר ולכם לא ם:
האמת שלכל אדם שני במדינה הזאת שיש לו אינטרנט, יש לו אינטרנט מהיר..
אבל מה אכפת לי, עכשיו במקום 2.5GB יש לי 10~~~~ואף אחד לא יגיד לי שיש לו יותר~
ועכשיו במקום לחכות שעות להורדה של סינגל אחד מיסכן זה לוקח שניות~

אוקיי, כמה דברים:

1) קבוצות - זה מתחיל לצאת משליטה.
כמו שאמרתי בכיתה שלי הכל התחיל להסתבך. עכשיו במקום 2 קבוצות אנשים רבים גם אחד עם השני בתוך הקבוצה ואני עדיין זאת שתקועה באמצע. במקום להשלים, אנשים פשוט רבים עם עוד ועוד אנשים עד שבסוף - אני אומרת לכם - זה יצא משליטה.
מריה אמרה לי להיזהר מהתקופה הזאת של השנה כי בדרך כלל אצלנו בסוף השנה רבים, וזה נכון.
לי היה קשה מאוד להחזיק חברויות בשנים קודמות ובשנה שעברה מאוד השתדלתי לא להיכנס למריבות, אבל לא שמתי לב שאני פשוט נותנת לאנשים לדרוך עליי. אנשים ידעו שהם יכולים להתווכח איתי על כל דבר קטן ובסוף אני תמיד אוותר על העקרונות שלי ואתנצל.
לא משנה מי הצד החזק והחלש במריבה (ככה אני קוראת לזה. אני מתכוונת כמובן לצד שהחליט לא לדבר עם השני והצד שלא יודע מה הוא עשה ואיך לתקן זאת) תמיד הרגשתי שאני הצד החלש, שתמיד נמצא בחוץ ותמיד צריך להתנצל גם אם כל העולם חוץ מהצד השני חושב שאני צודקת.
אני יודעת שעם חברים צריך להתפשר, אבל לא עד כדי כך.

היום, לנה החליטה שבא לה להרחיק אותי מה"קבוצה" (שאני כבר לא בטוחה איזו קבוצה זאת) האחרת של החברות שלי. אז היא פשוט לקחה לי את כל הדברים ושמה בשולחן שלה, רצתה שאני אנטוש אותן ואבוא לשבת לידה.
כמובן שאני לא מוכנה לוותר אז פשוט נשארתי במקום גם כשהיא לקחה לי את הפלאפון ו"איימה" שהיא תשמיע את השירים היפנים והמאגניבים שיש לי שם בקולי קולות~
ובזמן שאני צועקת לה "תכבי את זה!" מריה ביקשה את האוזניות. בהתחלה סתם צחקתי איתה ואמרתי לה "לא..אי אפשר XD" אבל בסוף זה הגיע אליה.
באותו שלב כבר לא היה אכפת לי, שכולם מצדי יקחו לי את כל הרכוש, ישמידו/ישרפו/יזרקו מהחלון/יטביעו אותו לא יודעת איפה. אני כזאת שלא אוהבת שלוקחים לה דברים.
התיישבתי על שולחן בצד. אם לנה מנסה למשוך אותי לכיוון אחד אבל מצד שני גם מריה חברה שלי, אני לא יכולה פשוט לנטוש אותה וללכת ללנה. אז במצב הזה אני פשוט מתרחקת.
נמאס לי כבר להיות זאת שתקועה באמצע. תאמינו לי, להיות נגד כולם זה הרבה יותר פשוט.
אתה לא צריך לדבר עם אף אחד, להיות עסוק רק בעצמך ולהיות בטוח שלאף אחד לא אכפת.
להפתעתי דווקא לאנשים כן היה אכפת שאני בצד, שזה משהו חדש.
אני לא אגיד מי, אבל תמיד כשהמישהו הזה עצוב/חולה, תמיד כ-ו-ל-ם שמים לב. כשהבנאדם הזה עצוב, כל החברים שלו יבואו וישאלו מה קרה, איך אפשר לעזור וכ'ו. גם אם הוא יגיד ששום דבר, עדיין הם ימשיכו ויעזרו לו עד שהוא יתעודד. אם הוא חולה, הם יתקשרו אליו ויבקרו אותו ויהיו ביניהם שיחות קורעות שאני אשמע עליהן יום אחרי זה.
אבל כשאני עצובה? רק למעט אנשים אכפת, ואני מאוד מעריכה אותם. אני יודעת שאני לא יכולה לבוא ולדרוש מאנשים לשים לב אליי. הרי אני זאת שרציתי לשבת בפינה. אבל אם הייתי ממשיכה להיות שם כבר הייתי נקרעת.

2) קוספליי~
אני בקאסט~ יאי D:
אנשים נחמדים, הכל טוב ויפה P: ופה אני באמת לא הולכת להתלונן, רק להזכיר לעצמי שאני צריכה להתחיל לעשות משהו עם זה כבר! אני מקווה שירשו לי ללכת למפגש הזה כדי לעשות צילומים..

3) רשימה! ~הזכויות שמורות למריה חברה לבלוגים ורודים בע"מ~
מריה, איזו השראה לרשימה ארוכה הבאת לי:
(ולא, אני לא הולכת לכתוב פה לקנות 3 חלב, או במקרה שפעם אחת קרה בטעות, 33 חלב)

~להתחיל לעבוד על הפרוייקט (Kesenai Tsumi - ISTV) וזה כולל הקלטה.
~ואם כבר מדברים, להקליט את כל השירים האחרים לפרוייקט, לחשוב על קישור בין 2 סרטונים,להקליט את Break Out, BYE NOW!, CHANGE MYSELF, לערוך את השירים שכבר הקלטתי (+AutoTune)
~לסיים להתכונן למבחן בהיסטוריה
~להתכונן למבחן בפיזיקה שממנו הברזתי (אם הוא יתן לי לעשות אותו בכלל)
~להתכונן למתמטיקה (וזה כולל טונות של דפים וספרי בני גורן)
~לקצר את הפוני בחזרה
~להגיד ל-*********** (מקרר) ש- ********************** (אני רוצה שניצל)
~לקחת את ה**************** (שניצל)
~להעביר כבר שירים לטלפון
~לשחק בכל המשחקים ב-escapefever
~למחוק כמה דברים כי אין לי זיכרון במחשב יותר
~למצוא כינוי חדש ומגניב למסן
~לסדר את כל הפתקים שיש לי מהשנים האחרונות בצורה נורמלית
~לסדר בתיקיה את הדפים של פיתוח קול
~למצוא אומץ ולשיר למישהו O_O